מובאה מהספר "רומן על סין" של יגאל צור – הוצ'
אריה ניר ומודן - 1996
... כמה דקות הליכה מרחוב ליו-לי-צ'אנג אל מקדש השמיים. זהו המבנה היפה
והמרשים ביותר בסין. אין אחר כמוהו ואין אחד שישתווה לו. הוא מקום הפולחן
הקיסרי החשוב ביותר: כאן, פעמיים בשנה, קיימו הקיסר בן-השמיים ופמלייתו
את הטקסים המכוננים את העולם והקיסרות.
הפולחנים הקיסריים העתיקים היו מכוונים כולם לשמור על ההרמוניה בין
עולם הטבע לעולם האדם ולדאוג למחזוריות של העונות והיבולים.
בין אלה,
פולחן השמיים היה הנעלה והמורכב ביותר. הקיסר, כאמור, בן-השמיים,
ניצב
בנקודת החיבור שבין שני העולמות. כל התקשורת בין בני-האדם וכוחות הטבע
עברה אפוא דרכו, ורק התנהגותו הנכונה יכלה להבטיח שסדר הדברים יישמר.
שיטפונות ובצורת למשל נחשבו כאות לאי-סדר בשלטון, לא פחות מאשר
מרידות איכרים. לפולחן השמיים היה לפיכך אופי כפול, מצד אחד בן-השמיים
מכבד את "אבותיו", ומצד שני הוא מייצג אותם כלפי העם. זה היה טקס סודי,
ורק פמליה מצומצמת של אצילים ופקיד:ם גבוהים השתתפה בו, וגם הם לא היו
נוכחים ברגע של האני-ואתה בין הקיסר לשמיים, ושום זר לא ראה מעולם את הפולחן.
הקיסר היה בא לכאן פעמיים בשנה,
ביום הקצר ביותר וביום הראשון של
השנה שבו הירח במילואו. משרד הטקסים היה אחראי על כך שהטקס יתנהל על
כל פרטיו ודקדוקיו, שכן כל שינוי מהנוהג היה פוגע בתכלית הטקס, ולצורך זה
היה מגיש לקיסר סדר יום כתוב. כמה ימים לפני המועד קיימו גם "חזרה גנרלית".
שלושה ימים לפני הטקס היו כל המשתתפים מקיימים צום קל (בלי יין,
שום זבצל, ובלי מוסיקה או דיונים משפטיים), ביום השלישי הקיסר היה יוצא מן
הארמון במרכבה רתומה לפיל ובשיירה גדולה שמנתה אלפי משתתפים,
לקול
גונגים ופעמונים. כדי להגיע למקדש היה הקיסר חייב לעבור בעיר - בין השאר
בשווקים ובאזור הזונות - וכדי שדעתו לא תוסח הוטל עוצר על העיר; אסור
היה לתושבים לצאת לרחוב, הדלתות והחלונות של הבתים נסגרו, וילונות
נתלו לאורך הדרך וחול צהוב כיסה את המסלול.
את הלילה השלישי הוא בילה בצום למרגלות המזבח. שעה וארבעים וחמש ,
דקות לפני הזריחה, בדיוק נמרץ, לבש את גלימת הטקס העתיקה, ובו בזמן היו
מביאים את לוחות גרמי השמיים אל המזבח, כל אחד מהמשתתפים כרע ברך
במקומו המיועד על אחת משלוש
המרפסות העגולות. בן-השמיים נע אל
במת
המזבח מלווה במנהל הטקס ובכרוז שהיה מבשר את הצעד הבא שלו.
אני נכנס מן השער הדרומי. כמו שלכל דבר יש סיבה בסין, מיקומו של
המקדש בדרום העיר נקבע משום שהשמיים הם יאנג,
העיקרון הזכדי,
ובדרום
היאנג נמצא בשיאו.
אם נכנסים מדרום הולכים במסלול הפוך למסלול אותו
עשו הקיסר ופמלייתו. כלומר, מגיעים ישר לעצם העניין. המבנה הראשון הוא
מזבח התל העגול עליו בוצע השלב האחרון של הטקס.
כמו כל המבנים במקדש
גם תכנונו מבטא את התפישה המסורתית, שהאדמה מרובעת והשמיים עגולים.
מאותה סיבה היו המנדרינים לובשים כיפות עגולות ונועלים סנדלים מרובעים,
ובמטבע הסיני העתיק והעגול היה חור מרובע. המבנה העגול נמצא בתוך חצר
מרובעת.
מן הראוי לומר מילה על היאנג והיין,
שכן למרות הפופולריות
שלהם
והשימוש הרווח במושגים אלה, לא בהכרח אנשים מצויים בעניין. היקום על'פי
הסינים הינו אחדות אחת אשר נוצרה מן הכאוס, או המוחלט המקורי שממנו
התפתחו שני העקרונות, היאנג והיין, הזכרי והנקבי, החיובי והשלילי. מאלו
החלה הבריאה. האיחוד או הפרידה שלהם, השיתוף ההרמוני שלהם או הניגוד
המאוזן הם אלו שיוצרים את אותה מילה מפורסמת שכה מרבים להשתמש בה -
הדאו -
הדרך, שלה שלושה רבדים: דרך השמיים, דרך הארץ ודרך האדם.
"הדרך גדול/השמיים גדולים,
הארץ גדולה,/האדם גם הוא גדול
האדם שם לו למופת את הארץ/והארץ את השמיים
והשמיים את הדרך/ והדרך את הכך
מעצמו"
. (ספר הדרך והסגולה, תירגמו: ד. דאור וי. אריאל, מפעלים אוניברסיטאיים)